פסק-דין בתיק ע"א 2458/03

זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת רחל ערקובי) מיום 28.4.03 בת"א 739061/02 (בש"א 155415/03) שדחתה את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה מיום 27.2.03 שדחתה את בקשתו לביטול פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד.

1.         רקע

(א)                המשיב הגיש נגד המערער תביעה לתשלום יתרת חובה בסך 7,173 ש"ח שהצטברו בחשבונו של המערער במשיב. המשיב הגיש כתב הגנה וטען ששילם למערער 2,000 ש"ח, אך הסכום לא הופחת משיעור החוב. עוד ציין המערער כי " הנתבע דוחה את הטענות 8-3 כל הסעיפים".

(ב)                 ביום 7.1.03 התקיים קדם משפט בבית משפט קמא. המערער לא התייצב לדיון. ב"כ המשיב הצהירה לפרוטוקול כי לאחר שערכה בדיקה עם המשיב, סכום התביעה חושב לאחר קיזוז 2,000 ש"ח שהפקיד המערער בחשבון, כפי שטען בכתב ההגנה. ב"כ המשיב הציגה אישור מסירה, ועתרה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בית המשפט נעתר לבקשתה ונתן פסק דין על מלוא סכום התביעה, שכר טרחה מינימלי לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 והוצאות הישיבה בסך 700 ש"ח. פסיקתה נחתמה ביום 13.1.03.

(ג)                  המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 155415/03) וטען שביום 7.1.03 נאלץ באופן פתאומי לעבור בדיקת לב דחופה כיוון שחש בליבו. המערער צירף לתצהירו אישור על קיום הבדיקה. עוד טען המערער כי " למיטב ידיעתי ואמונתי אינני חייב לתובע לאחר ששילמתי את הכספים" (סע' 7 לתצהיר).

(ד)                 ביום 27.2.03 דחה בית המשפט את בקשת המערער לביטול פסק הדין. בהחלטה נקבע: " על פי המועד הנקוב באישור שהוגש הבדיקות נערכו למבקש ב-9.1.03 יומיים לאחר הדיון".

(ה)                ביום 6.3.03 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 27.2.03. המערער טען שבית משפט קמא לא שת ליבו לכך שהאישור שצירף מעיד שהבדיקה התקיימה ביום 7.1.03, כפי שטען בבקשתו לביטול פסק הדין. ביום 28.4.03 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר.

(ו)                  המערער הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר, אך גם היא נדחתה.

(ז)                  מכאן הערעור דנן.

(ח)                בישיבת יום 25.9.06 הורינו על הגשת סיכומים בכתב. סיכומי הצדדים הוגשו, וזו העת ליתן פסק דין.

2.         טענות הצדדים

(א)        המערער טוען ששילם את כל חובו למשיב, ושהתשלום מעוגן בראיות מהימנות. לשיטתו, הבנק נהג כלפיו בזדון, תרמית ומצג שווא. המערער גם מעלה טענות קשות נגד התנהלות ב"כ המשיב.

(ב)         המשיב מפרט בסיכומיו את השתלשלות ההליכים בתיק וטוען שהמערער לא הציג ראיה ששילם את החוב לבנק, דהיינו, לא טען טענה טובה לגבי סיכויי הגנתו בבית משפט קמא.

3.         דיון והכרעה

(א)        דין הערעור להדחות.

ההחלטה שעליה הוגש הערעור, הדוחה את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה שדחתה את בקשתו לבטל פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד, היא החלטה אחרת, שהדרך להשיג עליה היא הגשת בקשת רשות לערער (השוו: המ' 28/75 ליאו גולדברג בע"מ נ' סלמה, פ"ד כט(2) 188 (1974)). די היה בכך להביא למחיקת הערעור על הסף.

(ב)         יתר על כן, אפילו נניח לטובת המערער שערער גם על פסק הדין, לא נוכל להעתר לערעור. עסקינן בערעור על פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהעדר התייצבות מטעם המערער, כשאין מחלוקת שכתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו לו. במצב דברים זה היה על המשיב להוכיח את תביעתו, ובית משפט קמא היה רשאי ליתן פסק דין על פי כתב התביעה (תקנה 147(ב) ותקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עיון בכתב ההגנה מגלה שהמערער כפר כפירה כללית ביותר בטענות המשיב, ולא טען לגופו של עניין מתי שילם את שיעור החוב הנטען וכיצד. מנגד, ב"כ המשיב הצהיר לפרוטוקול שסכום התביעה חושב לאחר שקוזז סך של 2,000 ש"ח שהמערער טען ששילם. במצב דברים זה, מקובל עלינו שהמערער לא העלה נימוקי הגנה, והיה מקום ליתן פסק דין נגדו. אין עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

(ג)         למעלה מן הצורך נציין שאין גם מקום להתערב בהחלטות בית משפט קמא לגופו של עניין. ההחלטה מיום 27.2.03 היא החלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, לאחר שההזמנה לדין הומצאה כדין למערער. במצב כזה מסור לבית המשפט שיקול דעת אם לבטל את פסק הדין, ועל המערער לעמוד בשני תנאים כדי שפסק הדין יבוטל: הראשון, עליו להסביר את סיבת מחדלו להתייצב או להתגונן; השני, עליו להראות את סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל. התנאי השני הוא החשוב והמרכזי מבין השניים (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). המערער לא טען בבקשתו לביטול פסק הדין לסיכויי הגנתו ואפילו לא טען שפרע את החוב. לפיכך, לא היה מקום להעתר לבקשתו, ולא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא.

(ד)           ההחלטה נושא הערעור היא החלטה בבקשה לעיון חוזר. הלכה היא כי עניינה של בקשה לעיון חוזר מתקיימת רק במקרים שבהם חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה שניתנה, וגם אז: " קבלת בקשות לעיון חוזר נעשית במשורה, רק באותן נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו זאת" (רע"א 11043/05 אלטורי נ' אריה, פדאור 06(11) 509 (2006)). בנסיבות העניין לא היה מקום להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שבקשת המערער לביטול פסק הדין נדחתה. הטעם לכך, כאמור, שהמערער לא דן בבקשתו לביטול פסק הדין בסיכויי הגנתו - השיקול המרכזי בבקשה כזו.

4.         סוף דבר